אחידה (אוניברסאלית) – פרשות רחבה/צרה
לכל מי שזכאי לקבל את אותה קצבה לדוגמה: קצבת ילדים
הסוציאל דמוקרטים רוצים לייצר קו אחיד לכולם, שייכות לכולם
תלוית הכנסה
לפי גובה ההכנסה של הזכאי כפי שהיה לפני שהתרחש הסיכון החברתי. לדוגמה: דמי אבטלה, פנסיה
מי זכאי?
אוניברסאלית
מיועדת לכלל האוכלוסייה או לקבוצה מוגדרת בה, בלי קשר למעמד חברתי, הזכאות אינה אישית כלומר אין מבחני הכנסה וכמו כן היא אוטומטית. הזכאות נקבעת לפי מבחן מנהלי שלא מקנה לבירוקרטיה שיקול דעת.
עיקרון האוניברסאליות מעוניין לשקף את הרצון לזנוח את אמצעי ההקצאה והקיצוב של שירותי הרווחה שהם מכתימים, משפילים ומרתיעים, בגלל המבחנים האישיים . הדבר תורת ללכידות חברתית ויוצר סולידריות בין כל הרבדים.
| בעד – משטר סוציאל דמוקרטי | נגד – משטר ליברלי |
| מעודדת סולידריות על מעמדית | היעדר יעילות בהקצאת כספים |
| החלוקה אינה אישית אלא אוטומטית | עלות גבוהה |
| אין צורך במבחנים משפילים – היא אוטומטית ולא שיפוטית | |
| ניתן להוסיף עליה ממקורות אחרים |
מיועדת – ברירנית
על פי רונן מרדכי גרין הזכאות מותנית בהשתייכות לקבוצה מוגדרת ובעמידה במבחני אמצעים. ולכן ישנן מספר טכניקות להועדת קצבאות:
- בהתאם לסיווג לפי קטגוריות – הזכאות היא בהשתייכות לקבוצה/קטגוריה מסוימת כגון: נכים, מובטלים וכו’
- בהתאם למבחני אמצעים – כגון: מבחני הכנסה
- מותנית בעמידה במבחן נזקקות אישית – תלויה במצבו הפרטי של המוטב , לרוב היא לא רק קובעת את עצם הזכאות אלא גם את רמת הזכאות כמו ועדות רפואיות, היתרון הוא שזה מגיע לנזקקים ביותר
| בעד – משטר ליברלי | נגד – משטר סוציאל דמוקרטי |
| מצמצמת את ההוצאה הציבורית | אפקט הבועה – צמצום בקצבה אחת יצוף כדרישה גוברת בדרישה אחרת |
| מבטיחה שהמשאבים יוקצו לנזקקים ביותר | יוצרת מלכודת עוני או תלות כפויה – יוצרת תלות של החלשים ביותר במדינה ולכן אף יעדיפו לא להגדיל הכנסה כדי לא לפגוע בקצבה |
| משפר את היעילות והאפקטיביות של צמצום העוני – אפשר לתת יותר | מעמידה את הזכאים בסכנה מוסרית – פוגע בהם בצורת פגיעה בכבוד |
| עלות גבוהה | |
| מובילה לסטיגמה והדרה חברתית | |
| היקף הקבוצה הזכאית וטיבה נקבעים ע”י החלטות פוליטיות | |
| פגיעה בפרטיות | |
| מסובכת להפעלה -> אי יעילות -> אי מיצוי |
- שתי הקצבאות סותרות ומייצגות ערכים ומטרות שונים לחלוטין. בשנים האחרונות גוברת הדרישה להמיר את הקצבאות האוניברסאליות למיועדות
מאמר חשוב של ון-אורשוט מאת רונן מרדכי גרין
המאמר מציג ביקורת כלפי הועדת קצבאות וקשורה ליעילות השיטה. במאמר, כך טוען רונן מרדכי גרין, הוא מציג מגוון סיבות למיצוי יתר – כלומר אנשים שמקבלים קצבאות למרות שלא מגיע להם ולאי מיצוי זכויות – כלומר אנשים שמגיע להם לקבל קצבה אבל לא מקבלים אותה.
מיקוד והחטאת המטרה
דגשים לגבי הטבלה
אוכלוסיית היעד = האידיאולוגיה / האסטרטגיה – למי רוצים לתת קצבה
אוכלוסיית זכאים = מעבר מרעיון לטקטיקה – הדרך שבה הכסף יחולק בפועל (ניסוח החוק – איך מנסחים את החוק בפועל)
אוכלוסיית המקבלים = מי שמקבל בפועל.
רונן מרדכי גרין מציין כי ישנם 2 תרחישים תקינים:
תרחיש א’ – רציתי לתת, ניסחתי חוק והוא מקבל
תרחיש ח’ – לא רציתי לתת, לא נוסח חוק שהוא יקבל והוא לא מקבל
כל שאר התרחישים הם מקרים בדרגות שונות של בלאגן.
לרוב מיצוי יתר מקבל יותר תשומת לב מאי מיצוי.
סיבות שונות לאי מיצוי
לקוחות (האדם) עמ’ 169 – האדם שזכאי לקצבה, יכול להיות שהוא לא יודע עליה, מתבייש, לא מבין, בירוקרטיה קשה מידי, לא שווה את המאמץ.
מינהל (פקידות) עמ’ 170 – התנהגות הפקידים – כמו רופאים בועדות רפואיות ראיה סטריאוטיפית של הפקידים תקשורת של הפקיד עם הלקוח, טפסים
המערכת (תוכנית) עמ’ 170 – קובעי המדיניות – חוקים לא ברורים, בירוקרטיה מסובכת, מדרגות לא ברורות רבות.
