בפוסט זה רונן מרדכי גרין מסביר כיצד התפתח ענף קרנות הון סיכון בישראל וכיצד צורות ההנפקה גדלו בצורה משמעותית בשנים האחרונות.
התפתחות בישראל: קרנות הון סיכון הוקמו בישראל לפני למעלה מעשר שנים. עד עכשיו קרנות ההון גייסו למעלה מ-10 מיליארד דולר להשקעה בישראל. גודלה הממוצע של קרן הון סיכון ישראלית עלה ב-13 שנות קיומו של הענף ב-1250%: מ-20 מיליון דולר בממוצע ל-250 מיליון דולר. ההשקעות הישירות של תושבי חוץ בכלכלה הישראלית הייתה למעלה מ-6 מיליארד דולר בשנת 2005 ובשנים האחרונות חצה את רף 11 מיליארד דולר (כולל השקעות פיננסיות). תעשיית הון סיכון בישראל מושקעת ברובה בתעשיית ההי-טק, דבר המוכיח את ההוקרה לרוח היזמות הישראלית, לאיכותה וחדשנותה שלה ולתרומתה החשובה לתעשיית ההי-טק העולמית. זו גם הבעת אמון ביציבותה ועתידה של הכלכלה הישראלית. הנפקה לציבור: 1. IPO=initial public offering מתרחשת כאשר חברה מגייסת הון ע”י מכירת מניות לציבור בפעם הראשונה. 2. מאפייני חברות מצליחות ב-IPO: עלות שיעור צמיחה גבוה באופן קבוע, רווחיות גבוהה, 3-5 שנים של דיווח חשבונאי על פי הסטנדרטים הבינלאומיים, שייכת לענף בצמיחה, בעלת הנהלה מנוסה ודירקטוריון חזק. ששת החלופות להנפקה הן: שתי החלופות הנפוצות ביותר הן השקעות אישיות (גיוס הון) והלוואות בנק, אך אציין גם חלופות אחרות: 1. גיוס קרנות פרטיות באמצעות משקיעים מוסדיים, חברות ביטוח, חברות השקעה או קרנות הון. דרך זו מבטיחה את ההון הנדרש במינימום חשיפה לציבור. קרנות אלו, לרוב, הן בבחינת חוב לטווח בינוני-ארוך הגובות ריבית מסוימת או דיבידנדים על ההכנסות. גיוסי הון פרטיות כוללות לעיתים גם מגבלות שמטרתם להגן על המשקיע ולדאוג לחזרת כספו בעתיד. על היזמים לשערך אלו מן ההגבלות עשויות לפגוע בתפקוד הפירמה או המיזם טרם בחירת המשקיעים כחלופה לגיוס הון. המשקיעים הרוכשים באמצעות גיוס הון הפרטיים זוכים, עפ”י כללי אצבע להנחה של 20%-30%, לעומת הנפקה לציבור. יתרון של גיוס הון פרטיות על פני הנפקה ציבורית היא שהראשונה מבטיחה את ההון הנדרש וזאת במינימום חשיפה לציבור 2. הלוואות בנק הן חלופה נוספת לגיוס הון ע”י הפירמה. זוהי דרך שכיחה להשגת מימון אך נדרש עירבון או בטחונות להלוואה מצד הפירמה. הביטחונות הנפוצים באים בצורה של חוזה, ציוד, מלאי, מבנים, קרקעות וכו’. גם כשהביטחונות זמינים, ההלוואות מהבנק ניתנות לטווח קצר או בינוני, לכל היותר, על בסיס ריבית. לו”ז של החזרת ההלוואה והמגבלות שמטילים הבנקים על הלווים עלולים גם הם למנוע את לקיחתה של ההלוואה. כשברשות היזם נמצאות הערבויות או הביטחונות הנדרשות לצורך ההלוואה המבוקשת. הלוואה בנקאית יכולה לשמש גם היא כמקור מימון המבטיח את ההון הנדרש במינימום חשיפת מידע אודות החברה, הנהלתה וביצועיה 3. הלוואות לא בנקאיות: גם מלווים שאינם בנק יכולים לשמש דרך לגיוס כספים כמו חברות ליסינג לציוד, בנקים למשכנתאות, ספקים מסחריים, וכדומה. לעיתים מקורות מימון אלה מציעים ליזמים גמישות רבה יותר מאשר הלוואות בנק אך בהגבלת סכומים לגיוס, לרוב 4. מימוש נכסים: דרך להשגת תזרים מזומנים בלי ערבויות או בטחונות או ריביות ממלווים 5. הנפקת אג”ח: זוהי מעין הלוואה מהציבור, המספקת תזרים מזומנים למיזם. 6. מיזמים משותפים: במקרים מסוימים יכולה החברה לפעול באמצעות שותפות עם חברה אחרת על מנת לממן פעילות חדשה או להרחיב פעילות קיימת. הנסיבות שבהן היזם עשוי להעדיף את החלופות להנפקה על פני ההליכה להנפקה הן כאשר החברה אינה מוכנה להנפקה, גודל החברה, רווחיה וביצועיה אינם מתאימים להנפקה, הבעלים אינם מאשרים הנפקה, לחברה אין צורך במימון, ותנאי השוק אינם מאפשרים הנפקה.
