הנפקה פרטית וציבורית: ההנפקה הפרטית ע”פ רונן מרדכי גרין היא הצעה מוגבלת של מניות החברה, המוגשת לקבוצה נבחרת ומוגבלת של גופים עסקיים או אנשים פרטיים. ההנפקה הפרטית דומה, במאפיינים רבים, להנפקה הציבורית (למרות שקיים הבדל משפטי עצום בין השתיים). על מנת לבצע הנפקה פרטית מוצלחת יש להיערך בהתאם ולהסתייע בגורם מנוסה בשוק ההון, אשר ינווט את התהליך ויפעל כמגייס ההנפקה. היא תתבצע בדרך כלל באמצעות “בנק השקעות” אשר ישמש כמתווך בין החברה לבין המשקיעים הפוטנציאלים. הנפקה פרטית מתאימה בדרך כלל לחברה בוגרת ויציבה, בעלת היסטוריה עסקית מוכחת ויכולת להציג מצגת עסקית אמינה ומשמעותית. כאשר חברה בעלת פרופיל שכזה מעוניינת לגייס סכומי כסף גדולים (מיליוני דולרים רבים) ואיננה מעוניינת או אינה מתאימה לגיוס הון ציבורי (עקב מגבלות נוהליות) ההנפקה הפרטית עשויה להוות פתרון מועדף. לאחרונה אנו עדים בשוק הישראלי לתופעה חדשה יחסית של ארגון הנפקה פרטית ממקורות הון סיכון, זאת כאשר חברה צעירה זקוקה לגיוס סכום כסף הגדול מהיקף ההשקעה של קרן הון סיכון בודדת.
הנפקה ציבורית הינה תהליך בו נמכרות מניות לציבור באמצעות בורסות לניירות ערך בארץ או בחו”ל. ההנפקה הציבורית מתאימה בדרך כלל לחברה בוגרת או לחברה צעירה בעלת שיעורי צמיחה גבוהים ומאפיינים אחרים, המבטיחים עניין ציבורי ברכישת המניות המונפקות (כמו חדשנות טכנולוגית, מוצר ייחודי ביותר וכדומה). מניות המונפקות הנפקה זו מיועדת בדרך כלל לגיוס סכומי כסף גדולים, הנאמדים בעשרות מיליוני דולרים ויותר. היא מחייבת את החברה להערכות מתאימה ולהשקעה כספית גדולה (מאות אלפי דולרים וגם יותר), כמו שראינו בדוגמא של חברת שופינג קום בספר הלימוד. כחלק מתהליך ההנפקה החברה המונפקת חייבת לערוך תשקיף המפרט את פעילותה ותכניותיה ולפרסמו בציבור. אחרי ביצוע ההנפקה מחויבת החברה בהצגת מאזנים, ובחשיפת כל מידע רלוונטי נוסף, בהתאם לחוקים ולתקנות הספציפיים בכל בורסה.
קרן הון סיכון: קרן הון סיכון היא קרן סגורה המגייסת כספים מגופים גדולים לצורך השקעה במיזמים. קרן הון זו לא תינתן בשלב מוקדם מידי בו גם הסיכון רב יותר, אך תעמוד לרשות היזם כאשר החברה נמצאת בשלב הראשוני של פיתוח המוצר. במימון זה, היזם צריך לקחת בחשבון שהוא יאבד חלק מהשליטה על המיזם.
השמת השקעה פרטית: היזם משקיע באופן פרטי במיזם החדש.
הון ציבורי/הנפקה: בניגוד להון סיכון הזמין בשלב הראשוני של פיתוח המוצר, מקור מימון זה עומד לרשות היזם רק בשלבים מתקדמים של המיזם, כאשר הוא הופך לחברה מבוססת שהציבור מכיר ומעוניין להשקיע בה.
השותפות משמעותה חתימת חוזה בין המיזם לחברה התומכת בו. השותפות חייבת לממן את המחקר והיא זכאית להטבות מיסוי ושותפות ברווחים עתידיים. היתרון העומד בפני היזם הוא גיוס קרנות הון הנדרשות למימון חלק שולי מן ההון העצמי, תוך הפחתת הסיכונים הכרוכים במיזם. עם זאת, שותפות מו”פ מוגבלת היא יקרה וגורם הזמן (לפחות חצי שנה) עלול להיות ארוך מדי עבור מיזמים מסוימים. כמו כן יש חשיבות גם ליכולת הצמיחה והפוטנציאל לגיוס השקעה ציבורית (IPO – Initial Public Offering) של המיזם. מיזמים כאלו ימצאו, כי משקיעי הון הסיכון הינם נכס חשוב בתהליך השבחת החברה. השקעות מוקדמות אלה מסייעות לחברה להגיע לשלב ההנפקה מהר יותר ולהשיג ערך שוק גבוה יותר.
רונן מרדכי גרין עם מס’ מילות סיכום, ולאחר סקירת אמצעי המימון השונים העומדים בפני היזם, ניתן להגיד שאם הייתי עומד במקומו של יזם צעיר, הייתי פועל תחילה להשגת מירב המענקים וההטבות השונות, שכן מדובר במקור ההון הזול והזמין ביותר לפירמה טכנולוגית צעירה. כאמור, יש להתאים את מקור המימון לשלב בו נמצא המיזם ולכיווני הפעולה של המיזם. לכן, בכל הנוגע לגיוס מקורות מימון לפעילות המיזם הייתי מתחיל באיתור כל מקורות המימון האפשריים ובבחירת מקור מימון המספק את ההון הנדרש למיזם במינימום עלות ובמינימום אבדן שליטה. הדבר גם תלוי במגוון משתנים, ביניהם ההון העצמי שעומד בפני היזם, הסיוע שיכול להשיג מהמעגל הקרוב לו, ייחודיות המיזם והרעיון העסקי, היכולת לגייס הון, השלב במחזור החיים של המיזם. הדבר תלוי הרבה גם באופיו של היזם.
